כתר דוד גאלרי בע"מ נ' סדיר (נדל"ן) בע"מ

החלטה

ביום 10/1/10 הגישה התובעת תביעה זו כנגד הנתבעת בה נתבעים סעדים שונים לרבות מתן סעד הצהרתי כי אין תוקף להודעת הנתבעת בדבר ביטול הסכם השכירות שבין הצדדים עם דרישה לפינוי מיידי של המושכר, אותו משכירה הנתבעת לתובעת, כמו כן נתבעו סעדים שונים של פיצוי כספי לו זכאית התובעת לטענתה, סעדים המורים לנתבעת להימנע מניתוק המים והחשמל, להימנע מכל פעולה שתפריע לתובעת לעשות שימוש במושכר.

בין הנתבעת לחברה בשם כנרת גאלררי בע"מ (להלן: "כנרת") נחתם הסכם שכירות ביום 29/4/07 לפיו השכירה הנתבעת לכנרת חנות בירושלים, לתקופה של 60 חודשים החל מיום 15/7/07 תמורת דמי שכירות חודשיים של 66,000 ₪ שהיו שווים אז ל-15,000 דולר ארה"ב.

בשלב מסוים הוסבה זכות השכירות מכנרת לנתבעת ועל כך נחתם מסמך בין הצדדים המאשר זאת ממנו עולה כי התובעת לקחה על עצמה את כל התחייבויות כנרת כלפי הנתבעת.

מכאן, ובאין הסכם אחר, חובה על התובעת לשלם דמי שכירות חודשיים של 66,000 ₪ כל עוד היא מחזיקה בחנות.

יחד עם כתב התביעה הגישה התובעת בקשת לצו מניעה זמני לאסור על הנתבעת לנתק את החשמל במושכר, לשנות את המצב בשטח ככל שהדבר נוגע למושכר, להימנע מלהפריע בדרך כלשהי לתובעת לנהל את עסקה בחנות.

לצורך ההבהרה מדובר במושכר שהוא חנות הנמצאת במרכז המסחרי הידוע בשם "כתר דוד" ברח' המלך דוד בירושלים.

ביום 10/1/10 ניתן צו מניעה זמני כמבוקש על ידי התובעת. כמו כן נקבע דיון במעמד שני הצדדים. דיון כזה לא התקיים מאחר והצדדים הודיעו כי הסכימו להותיר את צו המניעה על כנו.

לאחר מכן הגישה הנתבעת בקשה לביטול צו המניעה הזמני. טענתה המרכזית היא כי התובעת, על דעת עצמה הפסיקה לשלם את דמי השכירות וכי חוב דמי השכירות מגיע ל-1.5 מיליון ₪. הנתבעת פרטה את כל התשלומים שנעשו את כה ואת יתרת החוב.

התובעת לא הגיבה לבקשה תוך המועד שנקבע לה ועל כן ניתנה ביום 22/6/10 החלטתי לפיה הוריתי לתובעת להפקיד בקופת בית המשפט את חוב דמי השכירות בסך של 1.5 מיליון ₪ עד ליום 15/8/10 – אחרת צו המניעה יפקע.

התובעת לא עשתה כן וחרף זאת הגישה בקשה לביטול ההחלטה שניתנה לטענתה במעמד צד אחד ומבלי שתגובתה תהיה מונחת לפני בית המשפט. הנתבעת הגיבה לבקשה זו תוך שהיא חוזרת על טענותיה בדבר אי תשלום דמי השכירות, ומתנגדת לביטול ההחלטה.

ביום 16/9/10 התקיים דיון במעמד הצדדים וכל צד חזר על טענותיו.

התובעת אינה מכחישה כי דמי השכירות שנקבעו בהסכם הם 66,000 ₪ לחודש. לטעמה, הנתבעת הפרה שורה של התחייבויות הנובעות מהסכם השכירות המהוות את התשתית לתביעה שהגישה, לרבות העובדה שטין במקום חנויות נוספות, המקום לא פותח כפי שהובטח, התובעת השקיעה מעל מיליון ₪ בחנות, התובעת כמעט ואינה מפיקה הכנסות מהחנות.

מטענות הצדדים עולה כי נוהל סוג של מו"מ כלשהו בין הצדדים בו נדונו טענות התובעת וכן התעוררה שאלת גובה דמי השכירות. יחד עם זאת – הסכם לא הושג.

טענות התובעת להשקעותיה, הפסדיה, מניעת רווח, הפרת התחייבויות, טרם נדונו וטרם הוכרעו. לפיכך, טענות אלה אינן יכולות להוות חובות ברי קיזוז מסכום דמי השכירות שהוא חיוב קבוע וקצוב המוטל על התובעת.

יוער ויודגש כי חרף כל טענות התובעת, היא ממשיכה להחזיק בחנות.

כל עוד התובעת עושה כן, חובה עליה לעמוד בהתחייבויותיה על פי הסכם השכירות היינו תשלום דמי השכירות.

סבורני, כי במצב דברים זה, ראוי להתנות את המשך קיום הצו, לכל הפחות בהפקדת חוב דמי השכירות בקופת בית המשפט, זאת עד שינתן פסק הדין בתיק העיקרי.

יוער, כי על פי החישוב שהוגש על ידי הנתבעת הסכום שהוריתי לתובעת להפקידו הוא יתרת חוב דמי השכירות עד 14/4/10, כך שנכון להיום הצטבר חוב נוסף של כ-6 חודשים.

לאור כל האמור הגעתי לידי מסקנה כי אין מקום לבטל את החלטתי מיום 22/6/10, אם כי ראוי ליתן לתובעת ארכה נוספת להפקדת הסכום, לאור טענותיה בדבר אי מסירת הבקשה, ומתן ההחלטה מבלי שעמדתה הונחה לפני בית המשפט.